<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ד'</h1>
<h2>דף יג:</h2>
הגוי אין לו אונאה. והגוי שהונה את ישראל מחזיר אונאה בדינין שלנו. ולא יהא זה חמור מישראל.
הגוי אין לו אונאה, וגוי שהונה את ישראל מחזיר בדינין שלנו, ולא יהא חמור מישראל.
<h2>דף לז.</h2>
המוכר פירות [וזרען] ולא צמחו, אפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן. וזה במכרן סתם, שלא פירש אם לאכילה אם לזריעה. לא מיבעיא פירות אחרים דאיכא דזבין לזריעה ואיכא דזבין לאכילה, אלא אפילו זרע פשתן דרוב קונין לזריעה, כיון שלא פירש אינו חייב באחריותן, דלא אזלינן בממונא בתר רובא. אבל אם הודיעו שהם לזריעה חייב באחריותם, אפילו הנאכלים. ואיתה פרק המוכר פירות. (ובמשלם) [וכשמשלם] דוקא שנתברר כי פירות כאלו לא יצמחו. ואם הקרקע בדוק והשנה כתקנה, שאין לתלות אלא בזרעים, א"צ בירור, דידוע הוא שאין הזרעים יפות. רבינו חננאל. וכשמשלם המוכר אינו מנכה ללוקח מה שזרע, אפילו זרעם כולם, שעל דעת כן מסרן לו המוכר. וכל שהמקח בטל ולוקח זה לא פשע בכלום, אינו חייב לשלם לו כלום. כמו שאמרנו גבי השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו [ויחזיר להם את הדמים] ומה שלא אכלו יחזיר ויחזיר לו הדמים. וכן המוכר בשר ונמצא בכור, פירות ונמצאו טבלים, יין ונמצא נסך, מה שאכלו אכלו והשאר יחזיר. ומחזירין את הדמים, ואיתה בבכורות פרק פסולי המוקדשין [ל"ז ע"א]. המוכר פרקמטיא לחבירו להוליכה למקום רחוק ומצא שם אונאה או מום המבטלים המקח, המוכר מחזיר הדמים ללוקח, ואינו יכול לומר הבא לי הפרקמטיא שלי, דאמר לו לוקח אתה גרמת לי להוליכה לאותו מקום. ור"ם כתבו פי"ו, והודה לו הראב"ד ודקא מודע ליה שדעתו להוליכה שם.
